24.6.1972
הילדים הנכדות והנכד הוזמנו לשעה חמש. חתני הלך לחזות במשחק כדורגל. זהו התחביב שלו. בתי ונכדי באו אלינו לארוחת צהריים. הם נשארו אצלנו. הנכד נרדם. בתי שכבה על המיטה. בשעה חמש הערתי אותם.
בחמש ושלושים באו האורחים: הבן, אשתו והנכדות. הבן צילם אותנו. הנכד לא רצה בשום אופן להצטלם, מדוע? איני יכול להסביר. ביקשנוהו וביקשנוהו, והוא בסירובו. אחר כך בא חתני, האב. אחותי הקטנה ובעלה גם הם באו. וכך בילינו כמה שעות בחוג המשפחה. לאחר שהצעירים הלכו, הקשישים התחילו לשחק בקלפים. אני שטפתי כלים. אבל... אבל חסרה לי הנכדה הבכורה. הסתכלנו בתצלום שלה העומד על המקלט. בעוד חודש, אי"ה, נראה אותה, נחוש אותה מקרוב, נשמע את קולה, נראה את פניה ואת הילוכה של נכדתנו הבכירה והיפה שתחיה! אמן.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה