שחקן עברי בלא קהל - רומן-יומן רשת

28.6.1972

הבוקר חגגנו בגן הילדים את סיום השנה לפני החופשה. בשעה 8 בבוקר חגגו "הדליות" - ילדים שעוברים עם תחילת השנה לגן עירוני, ובשעה 10 חגגו "השושנים" - ילדים צעירים בשנה. טקס הסיום היה יפה ונחמד. מובן שהיו נוכחים האימהות והאבות - אם כי לא כולם - הסבות והסבים. יהי רצון ונזכה לשנה הבאה ושהשלום ישרור בינינו לבין שכנינו, אמן.
בתי ובעלה לקחו את נכדי הבכור להצגת ילדים שהתקיימה בבית ספר שבו לומדת בת דודתו הגדולה של הנכד. הילדה שיחקה את המכשפה במחזהו של אברהם גולדפאדן. נראה שהמכשפות אינן לפי טעמו של נכדי, והוא ביקש מאמו לצאת איתו החוצה. בחוץ ניסתה בתי להסביר לו שזאת אינה מכשפה אמיתית אלא ילדה מבית הספר המשחקת את המכשפה, והוא מכיר אותה, הלוא היא בת דודתו הגדולה. על כך השיב הנכד שאין הם "ילדים" אלא "בסרנים". מדוע "בסרנים"? שאלה אימא. משום שהם ילדים שכבר הולכים לבית הספר ולא קטנים. הם לא ילדים, הם "בסרנים". ועוד הוסיף: "יש אימא חורגת, יש אבא חורג - כולם חרגנים בהצגה הזאת." - דֶּשֶׁן בעצמותיו של הילד הנחמד הזה!
ב-4.30 אחר הצהריים עליתי לביתה של בתי. חתני הלך לחזרה. הנכד פתח לי את הדלת והודיע לי שחברה טובה שלו, בת גילו, עומדת לבוא עם אימא שלה. היא אכן באה ושניהם שיחקו יפה מאוד. כשחתני בא, שבתי הביתה. תקפתני חולשה ונשכבתי לנוח.