שחקן עברי בלא קהל - רומן-יומן רשת

25.6.1972

כמה מהרהוריי על המפלגה הדתית הלאומית, שראשי התיבות שלה: מפד"ל.
מנהיגה מאיים בפילוג העם. הסטודנטים ב"בר-אילן" מאיימים בפילוג "אחדות העם". מה הם האיומים האלה? הם רוצים בפילוג - בבקשה שיפלגו. כבר היה אי-פעם פילוג במדינה: יהודה ושומרון. ומה היה בסופן של שתיהן, הרי זה ידוע לנו היטב.
אמנם עליי להודות שאני מעריך הערכה כנה את הקיבוצים של צעירי מפד"ל. הם, חברי הקיבוצים, עובדים את אלוהים ועובדים את האדמה. הם מקיימים בנאמנות רבה את הצו: "ואהבת את ה' אלהיך..." "ובזיעת אפיך תאכל לחם." ועל כך יבואו על הברכה. אבל... אבל העסקנים שלהם הם מפוקפקים בעיניי. השמירה על הדת והרצון שלהם לכפות אותה על העם כולו, אומר לי דרשני.
העסקנים עושים עליי רושם כאילו עשו עסקה עם הקדוש-ברוך-הוא. הם אמרו לבורא עולם: אבינו שבשמיים, אנחנו מקבלים עלינו את שמירת הדת, אך בתנאי אחד: אנו דורשים את שכרנו בעולם הזה. לא מפני שאין אנו מאמינים בעולם הבא, חס וחלילה, אבל מה שבטוח בטוח. את שכרנו אנו דורשים בעולם הזה.
בעולם הזה השכר הוא מוחשי יותר, מעשי יותר, אפשר להתענג עליו. הנה, למשל: מלון "קסטל" - משרדיו ופקידיו. שרים בקואליציה - שאפשר לאיים בפירוקה כל יום שני וחמישי - חיים חיי כבוד, נסיעות לחוץ לארץ על חשבון הציבור, משרות מכובדות ועוד כהנה וכהנה. שואל אני אתכם האם זוהי עסקה רעה? אינני יודע מה הייתה תשובתו של הקדוש-ברוך-הוא להתנאת תנאי זה שלהם; אך הם, עסקני מפד"ל, בטוחים שהשיגו את הסכמתו שם למעלה. ומדוע באמת לא יכפו על כל בני ישראל את מה שהבטיחו בעִסקם... שאם לא כן, שכרם יקופח חלילה.
ואני יודע שיש בכל זאת הרבה יהודים במדינתנו שאינם שייכים למפד"ל ושלא עשו שום עסקה עם בורא עולם, ואשר מאמינים בו בכל לבם ומאודם בצנעה, בסתר, ללא רעש, ללא שכר בעולם הזה וללא דרישות כלשהן, מלבד אחת: "שים שלום, טובה וברכה, חיים, חן וחסד ורחמים עלינו ועל כל ישראל עמך." וראה זה פלא: בלי הנהגתם של עסקני מפד"ל ועוד מיני כאלה.

השעה תשע. אימא אצל בתי. כלתי טלפנה. טלפנתי עוד פעם לאשת חברי השחקן אשר לקתה בעינה. היא אמרה לי שמצב עינה הוטב. היא ובעלה מתכוננים ללכת לבאלט שהגיע מלונדון.