שחקן עברי בלא קהל - רומן-יומן רשת

26.6.1972

בעיתון "ידיעות אחרונות" היום, במאמרו של אריה אבנרי "המפה של הרבי" כתוב לאמור: "אינני סבור שגבולותיה הנוכחיים של ישראל הם גבולות סופיים. ייתכן בהחלט מצב שבו יורחבו גם גבולות הארץ". זאת אמר רבם של חסידי חב"ד לסגן שר התחבורה בעת ביקורו בחצר הרבי. כך סיפר סגן השר במסיבה שנערכה לכבודו בשבוע שעבר בכפר חב"ד. האמת, אני מאוכזב. מאוד מאוכזב.
הרבי הנ"ל, שלא הטריח את עצמו לבקר במדינת ישראל מיום תקומתה ועד היום; "הפטריוט" הגדול, שלא מצא צורך לבקר את הכותל המערבי לאחר ששוחרר בדמם של חיילי ישראל וביניהם חילוניים ודתיים גם יחד; הרבי הנ"ל שמבזבז אלפי דולרים על שיחות טלפוניות בנות שלוש-ארבע שעות עם חסידי חב"ד - הרבי הזה אינו מוכן להסתפק בארץ ישראל השלמה, כדרישתו של סגן שר התחבורה, איש רפ"י (רשימת פועלי ישראל) לשעבר, שבעט ברבו דוד בן-גוריון. אלא שתאבונו גדל עוד יותר. ומדוע לא לכבוש בשביל הרבי מברוקלין את לבנון ואת סוריה ואת עיראק ואת מצרים?
האירוניה שבדבר היא לא דבריו של הרבי, אלא שסגן שר בישראל וחבר "המערך" מוצא לנחוץ לחזור על דברים אלה. ואולי אין פלא בדבר. ואולי הדבר טבעי בהחלט. הרי זה ידוע לכול, שסגן שר התחבורה הוא "שומר מצוות", תרי"ג מצוות. דהיינו: הוא מעולם לא טעם בשר חזיר, מעולם לא אכל אלא כשר; מעולם שומר הוא, סגן השר הנכבד, את השבת. ודאי הוא מניח תפילין יום-יום לפני שהוא, סגן שר התחבורה, נוסע למשרדו. ודאי הוא מעולם לא אכל חמץ בפסח. ובכן, מדוע באמת לא ייסע אל הרבי, איש חסיד כמוהו?!. ולא רק הוא. האם שרים בכירים לא נסעו אל הרבי? וראש הממשלה? ועוד קצת שרים שמעולם לא עברו על הלאו של "לא תחמוד אשת רעך" או "לא תנאף"... ומדוע, באמת, צדיקים כאלה לא ירוצו אל הרבי ולא ישתו בצמא את דבריו?
אשריך ישראל, ששריך צדיקים כאלה.

השעה תשע בערב. אימא הלכה לשחק בקלפים. יבושם לה. היה לנו יום קשה היום. היום גילו את המצבה של אשת ידיד שחקן. אימא נסעה לקריית שאול ושבה הביתה עייפה מאוד. אני לבדי בבית. המקלט מקולקל. אולי אצא קצת, אטייל ואהרהר, כרגיל.
ובלכתי כך יחידי ברחוב, התחלתי לחשוב על חבר, שחקן ומשורר. מתפלא אני על שאיננו מראה את עצמו. הלוא אוהַב אותו. לי קשה מאוד לבוא יום יום לתיאטרון כדי לראותו. הוא רגיל מפעם לפעם לאכול ארוחת-בוקר בחדר המזנון שבתיאטרון. אחר כך הוא מסתגר באחד החדרים וכותב. הייתי רוצה לראותו. הלוא הוא אדם טוב וישר מאוד. ובכן, מדוע הוא נוהג כך כלפיי?! פליאה היא בעיניי. אבל אין בלבי טינה אליו. שיהיה בריא ויצליח בכל מעשי ידיו.

פגשתי חברה קרובה ברחוב. היא חזרה מהרצאה על נושאים מוזיקאליים שהתקיימה בבית תבורי. זוהי אישה צמאת דעת, בעלת נפש רגישה, אינטליגנטית מלידה ובעלת תרבות. אישה העובדת יום שלם במעבדה של קופת חולים, שבה הביתה עייפה ורצה לשמוע הרצאה על נושא שהוא רחוק לגמרי מתחום עבודתה. אימא שבה הביתה. זכתה בארבעים אגורות. נדוניה בשביל הנכדות.